זה היה אחד מהרגעים שבהם מסתכלים על רשימת המוזמנים וחושבים:
איך הגענו למצב שיש לנו כל כך הרבה גרסאות של אותו אירוע?
אחד אומר שהוא מגיע עם שלושה.
אחר ביקש לשבת ליד המשפחה.
מישהו שהיה "אולי" הפך ל"מגיע", ובדיוק השולחן שלו כבר היה מלא.
פותחים את רשימת המוזמנים, אחר כך את ההושבה, ואז מנסים להבין אם
המספרים בכלל מסתדרים עם מה שסגרנו מול האולם.
ופתאום הדבר הכי פשוט, לדעת כמה אנשים מגיעים, הופך
לחיבור של כמה רשימות, מספרים והערות.
ושם נפל לנו האסימון:
למה כל הדברים האלה לא מחוברים מלכתחילה?
אם מישהו מאשר, זה צריך להשפיע על ההושבה.
אם ההושבה משתנה, צריך לראות את התמונה האמיתית של השולחנות.
ואם מספר המגיעים משתנה, גם מאזן האירוע צריך להשתנות בהתאם.
מקומות לשמור בהם רשימת מוזמנים יש מספיק.
אנחנו רצינו מקום שבו הרשימה היא מה שמחבר את כל האירוע.
מכאן נולדה VEYA.
ואז הבנו שאם רשימת המוזמנים היא באמת הבסיס של האירוע, היא צריכה
להמשיך הרבה מעבר לאישור ההגעה.
ההושבה מתחילה באנשים, לא בשולחנות
כמה מקומות יש בכל שולחן זה החלק הקל. השאלה היא מי צריך לשבת עם מי.
בקשות של מוזמנים, משפחות שרוצות להיות יחד, אנשים שעדיף להרחיק
מהרמקולים, קבוצות שצריך לשמור יחד. כל אלה הם חלק מתכנון
ההושבה.
מאזן האירוע נשען על אותם נתונים
כשמספר המגיעים משתנה, גם התמונה של האירוע משתנה.
בלי לפתוח עוד טבלה ולחשב הכול מחדש בכל פעם שמישהו
משנה תשובה.
הנתונים של המוזמנים ואישורי ההגעה ממשיכים איתכם גם למספרים
שמאחורי האירוע, כך שאפשר להבין איפה האירוע עומד בלי לחבר בין
כמה מקומות שונים.
והאירוע לא נגמר כשהאירוע נגמר
הנתונים נשארים אצלכם גם אחרי האירוע.
רשימת המוזמנים, הנתונים והדוח נשארים מסודרים, כך שאפשר לחזור
אליהם גם בהמשך, והאירוע הבא לא מתחיל מאפס.
בשביל זה בנינו את VEYA:
כדי לחבר את הדברים שבאמת משפיעים זה על זה באירוע.
- מוזמנים.
- אישורי הגעה.
- הושבה.
- ומאזן האירוע.
הכול מחובר לאותו אירוע, עם אותם נתונים.